חיתוכי הנייר היפניים, שהם יפים כשלעצמם ומהוים כיום אוביקט לאספנים, לא היו יותר מאשר אמצעי להדפסת הקימונו ולאחר שהשתמשו בהם הם גמרו את תפקידם.  לכן אבדו הרבה מאד סטנסילים עתיקים.  ידוע כי חיתוכי ניר היו בשימוש ניפן כבר במאה ה-8, אך ממצא ממשי קיים רק מן המאה ה-17.
הסטנסילים היפנים זו אמנות לא כל כך ידועה וקצת מוזנחת.  מאז ומעולם התמקדה תשומת הלב בקימונו המפואר העשיר בדוגמאות ובצבעים מרהיבים,אך המרכיב העיקרי וההכרחי ליצירת בד מקסים שכזה, אינו אלא חיתוך נייר שבעבר לא זכה לתשומת לב מרובה כשלעצמו.  יחד עם זאת, ככל שלומדים את חיתוך הנייר היפני רואים עד כמה השפיע הוא על אמנויות אחרות.
כשמסתכלים על חיתוך הסטנסיל, רואים צללית חזקה של עיצוב מסוים שניתן לנתח אותו ללא הפרעת ערכי הצבע.
כיום דחקה התעשיה את האמנות הזו ורק אמנים בודדים עדיין עוסקים במלאכת המחשבת של חיתוכי הסטנסיל והדפסתם.
המאפין והנפלא ביותר באמנות זו הוא השימוש בחמרים טבעיים בלבד והיכולת ליצור בד מעוצב ומדויק  ללא שימוש במכשיר מכני כל שהוא.
יש לציין כי ניתן לחיות ביפן שנים, לראות הרבה קימונו יפיפיים ואף לא פעם אחת לראות את דרך יצירתם.
עוסקים בנושא קומץ של אמנים אשר לעיתים מאגדים סביבם קבוצה מקצועית.  קשה מאד להכנס לעבוד בקבוצות אלה, במיוחד לזרים, כי זאת יש לציין, השימוש במוטיבים היפניים, חיתוכי הסטנסיל, הדפסתם, העבודה בקבוצה וכל הכרוך בכך, אינם עוד מלאכה, זהו אורח חיים, זוהי תרבות ומסורת.
נירה שורץ – בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, שהתה מספר שנים ביפן שם למדה את טכניקת עיטורי הבד בהדפסת סטנסיל בקבוצת אמן של האמן הגדול קייסקה סריזווה.

חיתוכי סטנסיל - נירה שורץ
החיתוך נעשה בסכין יפני מיוחד, להב בתוך ידית במבוק